בראשית שימש לוח הזכוכית כרכיב החוצץ בין החוץ לבין פנים המבנה, רכיב אשר כל ייעודו להקנות למשתמש במבנה תאורה נעימה מחד, ונוחות אקלימית מאידך. עם השנים השימוש בזכוכית התרחב גם לתחומים רבים אחרים, כגון אופטיקה, מיכון משרדי, חפצי נוי, ועוד. ככל שהשימוש התרחב גדלו הממדים של הלוחות. בנוסף המתכננים לא הסתפקו עוד בלוח זכוכית בודד, אלא בתצריף של מספר לוחות יחדיו (להלן "שמשה"). לאור תמורות אלה, על המתכנן לבחון את ההטרחות הפועלות על השמשה והמשפיעות על תפקודה. השמשה גמישה; התזוזות בה יכולות להגיע לכ- ±20 מ"מ, ואף יותר, וכל זאת, מבלי שיתרחש בה כשל. השמשה אינה חלק מקיר הבטון במעטפת המבנה, ואין היא חלק משלד המבנה. אף על פי כן, תזוזות גדולות בשמשה מרתיעות אדם העומד בסמוך לה, והמצפה ממנה לעמוד במקומה בקיר איתן.
לוחות הזכוכית המרכיבים את השמשה מאופיינים במדדים פיזיקאליים. תפקוד השמשה מושפע מן הממדים הגיאומטריים שלה, מאופן אחיזתה, מן ההטרחות הצפויות לפעול עליה, מן המבנה של הלוחות בה, ומן הטיפול התרמי שכל לוח עבר. כדי להבטיח את תפקוד לוח הזכוכית כהלכה לאורך שנים, על המתכנן להתחשב בכל המדדים האלה. ברבות השנים נעשו מחקרים רבים כדי לפתח מודל מתמטי לחיזוי תפקוד השמשות, בהתאם למדדים אלה.
החל משנות השבעים של המאה ה- 20, הזכוכית מיוצרת בשיטת Flot. שיטת ייצור זו העניקה לפני הזכוכית פנים חלקות. לכאורה מתקבל לוח זכוכית אחיד וחלק, אף על פי כן, התוצאה רחוקה מכך. בהליך הייצור נכלאים בלוח ליקויים: זיהומים של גבישי ניקל סופליט ובועות אוויר. את רוב בועות האוויר הכלואות ניתן לזהות בקלות כבר בזמן הייצור. הליקויים הנוספים זעירים כל כך, ובשיטות הקיימות כיום, לא ניתן לאתרן במהלך הייצור. ליקויים זעירים אלה הם בבחינת "פצצה- מתקתקת". הם עלולים לגרום לכשל בשמשה זמן רב לאחר שיוצרה, ואפילו עשר שנים לאחר שזוגגה בפתח. המחשבה שלפיה בכל רגע נתון, עלול להתרחש כשל בשמשה מטרידה מאוד. חוסר הוודאות איננו מאפשר לנבא אם הכשל בכלל יתרחש, ואם כן, באיזו שמשה הוא יתרחש ואיזה לוח באותה שמשה ייכשל. כדי לצמצם כשל זה לשיעורים זניחים, מתבססים החישובים הסטטיים של השמשות, על מקדם בטיחות של כ- 250%. צמצום מקדם ביטחון זה יכול לחסוך בתשומות ולהוזיל את עלויות הבנייה. הכשל הפתאומי צפוי דווקא בלוח של זכוכית שעבר טיפול תרמי של חיסום. החיסום נדרש בחוק לאזורי סכנה ו / או מסיבות תפקודיות. הוא גורם לשינוי מורפולוגי במבנה גביש הזיהום. עיתוי הכשל מותנה במיקום המרחבי של הזיהום בתוך הלוח. ככל שהמרחק בין הזיהום לבין פין לוח הזכוכית קטן יותר, התחמצנותו זריזה יותר. הזיהום מתחמצן, מתרחב, כובש לעצמו נפח רב יותר, דוחק ולוחץ על מולקולות לוח הזכוכית. משלחץ פנימי זה גובר על מאמץ הכניעה של לוח הזכוכית, הלוח מתרסק באופן ספונטני, "לפתע פתאום, וללא כל סיבה". הספרות המקצועית נוקבת בשכיחות כשל זה, ואומדת אותה על אירוע כשל יחיד לכל כ- 8.7 טון ייצור זכוכית. יש הממירים הסתברות זו בערך מוחשי מקורב, ולא מדויק, של כשל בשמונה לוחות מתוך אלף לוחות זכוכית.
קיימת שיטה שבאמצעותה מזרזים כשל בלוח הזכוכית המזוהם. בשיטה זו המכונה ("Heat Soak") חושפים לוח זכוכית מחוסם, לאחר חיסומו, לחום רב. לוח נטול זיהום ישרוד בדיקה זו. לעומתו, לוח מזוהם אמור להתרסק במהלך בדיקה זו לרסיסים קטנים. שיטה זו מצמצמת את ההסתברות לכשל בזכוכית לכדי אירוע כשל יחיד לכ- 400 טון ייצור זכוכית. שתי מגמות אלה – מקדם בטיחות הגבוה מחד, והבדיקה לאיתור זיהום מאידך, מייקרות את עלות השמשה המסופקת לאתר. כאמור, אין בהן כדי לתת ביטחון מוחלט כי השמשה שסופקה לאתר חסינה מכשל. ניבוי תפקוד לוח הזכוכית על בסיס המבנה המולקולרי העצמי שלו, יהיה בשורה של ממש. הוא יאפשר לצמצם את מקדם הבטיחות של השמשה מחד, ולחסוך את הצורך בבדיקת Heat Soak"" מאידך. הדבר יתרום לייעול השימוש בזכוכית, ולחיסכון בתשומות ייצורה ועיבודה.