האלומיניום הוא היסוד המתכתי השכיח ביותר בקרום כדור הארץ, והשלישי בשכיחותו אחרי החמצן והצורן. את האלומיניום מפיקים ממחצב הבוקסיט, אשר ריכוזו בו עומד על כ־20% .זיקוק האלומיניום מן הבוקסיט נעשה ב״תהליך באייר״ ובתהליך אלקטרוסטטי בשלב הסופי.
צמד תהליכים זה צורך אנרגיה רבה מאוד, ומכאן העלות הגבוהה של האלומיניום. למרות העלות הגבוהה להפקתו, מראשית המאה ה־20 מיוצר האלומיניום בכמות מסחרית. לכאורה מדובר בסתירה, הפקת האלומיניום היקרה מול הביקוש והשימוש השכיח, אולם לא.
לאלומיניום כמה מעלות הנדסיות, ובהן: תחזוקה וניקיון – שלא כבפלדה, האלומיניום איננו נפגע מחמצון כתגובה כימית לאוויר, נוצרת בפני השטח של האלומיניום שכבת מגן קשיחה, דקיקה, וחסרת צבע של אלומיניום־חמצני. שכבה זו מונעת חמצון נוסף, בגבה, מתחת לפני השטח. תודות לשכבה זו, האלומיניום פטור מדרישות תחזוקה, זולת ניקיון. בניגוד לחומרי גמר כמו אבן ועץ, לאלומיניום מרקם חלק וקל לניקוי. כדי למנוע שריטות בשכבת המגן הדקיקה, קל וחומר בגימור האלומיניום, הניקוי לעולם ייעשה במטלית לחה ורכה. ניקיון סדור יבטיח כי קיים האלומיניום יהיה כקיים המבנה מחד, ויבטיח כי החזות הרעננה היוקרתית תישמר לאורך שנים מאידך, יתרון המגלם חיסכון כספי ניכר. מטעמים אלה, יזם הבוחן את השקעתו לטווח ארוך, יעדיף להרחיב ככל האפשר את השימוש באלומיניום על פני חומרי גמר אחרים.
מחזור האלומיניום נעשה בהתכה בלבד, וכרוך במשאבי אנרגיה פחותים מאלה הנדרשים להפקתו. מסיבה זו האלומיניום נחשב לחומר ״ירוק״. נתך האלומיניום הטהור, רך מאוד. ערבובו עם סגסוגת חומרים נוספים, כגון מגנזיום, סיליקון, מנגן ועוד, משדרג את הביצועים הפיזקאליים של נתך האלומיניום הטהור.
כל סגסוגת מזוהה באמצעות ארבע ספרות המעידות על ההרכב הכימי שלה. לכל סגסוגת ייעוד משלה, לדוגמה, סגסוגות עתירות סיליקון מיועדות לשיחול פרופילים, סגסוגות עשירות במגנזיום מיועדות לפחים.
האלומיניום אינו רעיל, ולכן ניתן ליישום בסביבת אדם, קל וחומר בענף הבנייה. באמצעות האלומיניום ניתן להצניע אי־דיוק של מלאכות הבנייה השונות, ו/או לשדרג חזות של קיר קיים, ולהעניק לו חזות אחידה, מישורית, מדויקת, ויוקרתית.
המשקל הסגולי של האלומיניום נמוך – 7.2 גר׳ לסמ״ק, שליש מן המשקל הסגולי של הפלדה. למשקל הנמוך יתרון בשעה שבוחנים את החלופות לגימור מעטפת של מגדל. המשקל הנמוך מקטין את ההטרחה על היסודות, ומתמודד בקלות עם תזוזות המבנה כתוצאה מהטרחות רוח, קל וחומר רעידות אדמה. בנוסף, קל לעבד את האלומיניום ולהתאים אותו לעיצוב האדריכלי של המבנה. כמוצר חרושתי התקנתו קלה וזריזה, מקצרת את לוח הזמנים הדרוש להקמת המבנה, ומאפשרת ליזם להקדים את מועד תחילת קבלת ההחזר על השקעתו.
המוליכות של האלומיניום גבוהה מאוד. מטעמים אלה משתמשים בו לייצור של כבלים להולכת חשמל במתח גבוה. בענף הבנייה מוליכות גבוהה זו מהווה חיסרון הן בפן התרמי, והן באירוע של פגיעת ברק במבנה. בפן התרמי, האלומיניום מתקשה לבודד תרמית בין הסביבה החיצונית לבין פנים המבנה, ולשם כך נדרש להשתמש באמצעי עזר כגון פוליעמיד כנתק תרמי בפרופילי האלומיניום, או במזרנים לבידוד תרמי הנפרשים בגב האלומיניום. עם אירועים של פגיעת ברק מתמודדים באמצעות מערכות הארקה חשמלית הנפרשות במעטפת המבנה.
הכובע הכפול של האלומיניום – בניגוד לכל חומרי הבנייה האחרים חובש האלומיניום כובע כפול: מחד, הוא משמש כאחד מרכיבי הבנייה לסגירת מעטפת המבנה, וכנדרש להשלמת עבודות הגמר בתוך המבנה. מאידך, בתום עבודות הבנייה, האלומיניום הוא חלק ממכלול עבודות הגמר. אולם שלא כבעבודות הגמר האחרות, את האלומיניום לא ניתן לתקן. לא ניתן להצניע פרטי הרכבה שגויים ו/או מומים שהתרחשו בו במהלך הבנייה. השימוש במכלולי אלומיניום בבנייה החל בשנות השישים של המאה ה־20 . באותה עת מכלולי האלומיניום החליפו את מלבני העץ אשר חייבו תשומות תחזוקה גבוהות. בתחילה, עיצוב מלבני האלומיניום היה זהה לעיצוב של מלבני העץ. בהמשך, עם צבירת ידע וניסיון לצד התפתחות טכנולוגית, העיצוב הותאם להשגת חתך הנדסי יעיל, וביצועים אקוסטיים ותרמיים משודרגים. התפתחות מכלולי האלומיניום איננה קופאת על שמריה. מכלולים חדשים צצים לבקרים, והכל לפי הכישרון והיצירתיות של הגורם המפתח.