היכל הספורט יד אליהו, תל אביב – יפו.
אדריכלות: א. לרמן אדריכלים
המעטפת הסגורה הוסרה, והוחלפה בזכוכית שקופה, אשר בלילה הופכת לפנס, ומציפה את הסביבה באור גדול. אומנם, האירוע בתוך ההיכל אינו נחשף מחוצה לו, אולם תנועת הקהל בתוך המבנה נחשפת חוצה, ומהווה מופע בפני עצמו. הסרת החזית האטומה במעטפת המבנה חשפה חללים פנימיים אטומים, שהוסבו לשטחים מסחריים הפתוחים לציבור. כתוצאה מכך, היכל הספורט הפך למקום דינמי המפעיל את המרחב הציבורי הסובב אותו, ומהווה מוקד בילוי חדש בדרום מזרח העיר. בעוד המבנה המקורי היה מנוכר מסביבתו, המבנה החדש, מתמזג במרקם העירוני, כמרכז ציבורי שוקק ופעיל.
שיפוץ היכל הספורט נוגע בסוגיה אדריכלית חמה, של "מחזור" מבנים. לא שימור והחזרת המבנה למצבו הראשוני, אלא שימוש במבנה בדרך אחרת תוך שמירה על אופיו. בניין ה"טייט מודרן" בלונדון הוא דוגמה מפורסמת להתערבות כזו. הפיכת תחנת כוח שעמדה דוממת בלב העיר, על שפת התמזה, למוזיאון חי ופעיל. במקרה זה לא צחצחו את התחנה והפכו אותה למקדש של שיש וניקיון, אלא השאירו את סימני העבר והמכות על הקירות, כאשר הבנייה החדשה – מערכת של מתכת וזכוכית – נוגעת, לא נוגעת בקיים. הדרמה הנוצרת במפגש בין הישן לחדש שומרת על אופי המקום ונהפכת לחלק מכוח המשיכה של המבנה ה"ממוחזר". למרות שנערכו שינויים משמעותיים בחזית, המטרה הייתה לשמור על המראה של הבניין ולהשאיר את הקווים במבנה המתקשרים לצורת האייקון של ההיכל. הבטון החשוף המזהה את המבנה עבר תהליך של שימור ולא של צביעה בכדי לשמור על אופיו ועל המרקם שהוא נותן לבניין.
נעשה שימוש בחומרי הבנייה המקוריים, הבטון הזכוכית והפלדה, אם כי במינון שונה, וגם בפרשנות שונה.
