מסגרת העזר נועדה לסמן לבנאים את הקו לגיור קירות המבנה, לשמש כתשתית לפרישת יריעות האיטום, ולהוות תשתית איתנה ומוצקה לעיגון מלבן האלומיניום בתוכה. הציפייה היא כי הפאות האופקיות, של חלון בעל עיצוב מלבני, יהיו מקבילות לרצפה מחד, וכי החלון יתנשא אנכית מאידך.
כדי למלא את כל דרישות אלה, על מסגרת העזר לעמוד בדרישות הבאות: מסגרת העזר תהיה קשיחה, ותוצב בקפידה לפי פלס. עיצובה ודרך הצבתה יסמנו את הקו לגימור הקיר. הסימון יהיה ברור, מהימן, בר – קיימה ונוח להשלמת הבנייה. בתום ההרכבה לא ייחשף שום חלק ממסגרת העזר לעיני הצופה בצד חוץ ו / או בצד פנים. מסגרת העזר תעוגן בפתח קודם גימור הקיר, קל וחומר פרישת יריעות האיטום בהיקף הפתח. המסגרת תעוגן באמצעות ברגים המוברגים במיתדים החדורים בתוך הקיר. הברגים יהיו חדורים לכל הפחות כ- 40 מ"מ, ומרוחקים משפת קיר הבטון כ- 50 מ"מ או יותר.
העוגנים יהיו של פס פלדה שטוח שעוביו 2.5 מ"מ או יותר, ורוחבו 40 מ"מ או יותר. המרחק בין העוגנים לא יעלה על 500 מ"מ, וכנדרש בסעיף 6.2.2 של ת"י 4068 חלק 1 (עיגון המלבן הסמוי). המרחק בין העוגן ופינת המסגרת לא יעלה על 150 מ"מ. לפי הצורך, העוגנים יהיו פרושים משני צידי מסגרת העזר, לסירוגין.
העוגנים יקנו למסגרת העזר קשיחות נאותה ויציבות, לעמוד בכל הפגיעות של העובדים וכליהם, הצפויות במהלך כל שלבי עבודות הבנייה, ועד להרכבת המלבן בתוכה. כל פעולות העיבוד בעוגנים, כגון הריתוך, הכיפוף, והחיתוך יושלמו קודם שייעשה הציפוי עליהם. לא יעשו כל פעולות ריתוך באתר הבניין. העוגנים יהיו מפוצלים ויאפשרו את קביעת מסגרת העזר בדרך מבוקרת, בלי שתהיה מושפעת מן הסטיות הגיאומטריות שסטו הבנאים.
העוגן המפוצל יהיה עשוי שתי פיסות של זוויתני פלדה, האחוזות והמחוברות זו בזו באמצעות ברגים וחריצים מתאימים העשויים בהם. העוגנים יהיו בעלי כושר ויסות בשלושת הצירים, ככל שיידרש בגין הסטיות הגיאומטריות הצפויות באתר. צמד זוויתני הפלדה יקובעו זה אל זה, באמצעות פין קיבוע. הפין ימנע כל הזחה בין צמד הזוויתנים ביחס לבורג העיגון. בתום הוויסות, וקודם קיבוע צמד הזוויתנים זה אל זה, נדרש לבדוק כי לא חל כל עיווי במסגרת העזר מחד, ולא חלה סטייה בפילוס שלה מאידך.
במקרים קיצוניים אנו עדים לאילתורים לא בטיחותיים ומסוכנים לעיגון מסגרת העזר באמצעות מוט (ג'וזון) של ברזל זיון מצולע שאותו מלקטים באתר הבניין. דרך זו קלה למרכיב המגיע לאתר, מבלי שצויד באמצעי עיגון נאותים. קיבוע מסגרת העזר לכאורה תקין, אולם רבים בו הליקויים המקצרים את קיים מסגרת העזר. לפי סדר הפעולות של שיטת עיגון זו, המרכיב קודח קדח בקוטר של כ- 6 מ"מ דרך דופן מסגרת העזר אל תוך הקיר. בהמשך הוא משחיל את מוט הפלדה דרך המסגרת, ותוקע אותו כמסמר בקיר, במכת פטיש. המרכיב מקבע את המוט אל מסגרת העזר בריתוך, וקוצץ את קצה המוט החורג מן המסגרת את תוך תחום הפתח. הבנאים ממלאים את החלל הפעור שבין המסגרת לבין הקיר, בטיט ו"מבטנים" אותה במקומה. לכאורה הכל עשוי כהלכה, אולם שיטה זו כרוכה בכשל מבני ידוע מראש.
הריתוך באתר מהווה מוקד לקורוזיה במסגרת העזר. ייתכן שהריתוך נצבע בצבע הגנה עתיר אבץ, בפן המשיק במלבן האלומיניום, אף על פי כן, קשה מאוד להחדיר את המברשת "מאחורי" המסגרת, בפן הפונה אל הקיר הבנוי, ולצבוע גם שם. בנוסף, גם המוטות אינם מצופים בצבע הגנה מפני חלודה. הזזת המסגרת לאורך ציר המוט, סופה עיוות גיאומטרי במסגרת העזר. בנוסף, עבודות הבנייה אינן מלאכות עדינות, ובלי כוונה מסגרת העזר נהדפת ממקומה על ידי הבנאים. לעיתים העיוות כה משמעותי עד כי לא ניתן להחדיר את מלבן האלומיניום אל תוך מסגרת העזר. כוח השליפה של המוט לא נבדק. אמת, לא ניתן לשלוף אותו ביד, אולם כוח השליפה הידני נמוך מאוד ביחס להטרחות הרוח.
תפר הפסקת יציקה קיים בין הבניין, לבין הטיט הממלא את החלל שבין מסגרת העזר לבין הפתח. הטיט איננו מתקשר מכאנית לקיר הבנוי. בנוסף הטיט איננו עובר אשפרה, וסופו להיות סדוק ומסודק, עד כי ניתן לשלוף גושים של טיט מן הקיר באצבעות הידיים. לפעמים המוט מחזק קצת את הטיט, אולם הטיט אינו מעגן את המוט במקומו. במהלך השנים משבי הרוח חובטים במלבן האלומיניום. המלבן מעביר חבטות אלה אל מסגרת העזר. הרוח חובטת ומרפה, חוזרת חובטת ומרפה אלפי פעמים בשעה. בכל חבטה לוחצים המוטות על דפנות הקדח של הקיר הבנוי ומפוררים בו פירור קטן, המוט חוזר על הפעולה לאט-לאט, אבל בהתמדה. אחרי שתי עונות חורף החורים מתרחבים והמסגרת החשופה לרוחות, אחוזה במוטות שתקיעתם התרופפה.