המוזיאון לתולדות השואה, יד ושם, ירושלים.
אדריכלות: משה ספדיה אדריכלים, אדריכלית ראשית ומנהלת פרויקט אירית כוכבי
יועץ אלומיניום: לנדמן אלומיניום בע"מ | קבלן אלומיניום: ובר ס.ר
אודות – יד ושם הוא מוסד רשמי להנצחת זכר השואה בישראל. יד ושם ממוקם בהר הזיכרון בירושלים, בחלקו המערבי של הר הרצל. המוסד מופקד על תיעוד תולדות העם היהודי לפני השואה ובמהלכה, על הנצחת סיפור חייהם וזיכרם של מיליוני הנספים והנחלת מורשת השואה לדורות הבאים. לאורך השנים, נבנו ביד ושם מבנים ואנדרטאות רבים לזכר השואה, שהם חלק בלתי נפרד מן הנוף של הרי ירושלים. במרץ 2005 נפתח המבנה הנוכחי של המוזיאון, אשר החליף את קודמו שנבנה בשנות ה- 60' של המאה ה- 20, והיה צר מלהכיל את כמות המבקרים. בתכנון המוזיאון שילב אדריכל משה ספדיה מענה לתכנים ההיסטוריים, והצליח להשתלב בתוך מערכת קיימת, עדינה ועשירה, של מבנים ואנדרטאות שנבנו לאורך השנים על ההר.
המבנה – בנוי כמנסרת בטון משולשת תת – קרקעית ברובה, העשויה בטון אדריכלי חשוף, היצוק באתר. מנסרת הבטון נטולת תפרים, ומהווה חלל ניטרלי לתצוגות ולתכנים שבה. רק קודקוד המנסרה, ושני הקצוות שלה פורצים החוצה מתוך ההר. אורך המנסרה כ- 180 מ', והיא בעלת חתך משנה. המנסרה צרה מאוד במרכזה ומתרחבת בשני קצותיה. הקצה הדרומי, המשיק בפסיקה אטום. הקצה הצפוני המשיק ביציאה פתוח במלואו, כשתי כנפי בטון הפורצות החוצה מדופן ההר.
החתך המשולש של המנסרה נבחר כדי להתמודד עם לחץ האדמה מחד, ולשטוף את פנים המבנה באור טבעי מאידך. המבקרים אינם יכולים לצעוד בחופשיות לאורך המוזיאון, שברי התצוגה שקועים ברצפת הבטון חוצים את ציר המנסרה ומכוונים את המבקר במסלול כרונולוגי, בין אולמות המוזיאון, לאורך ציר הזמן על פי המהלך ההיסטורי של אירועי השואה. בסוף המסלול ההיסטורי נמצא היכל השמות המכיל 4 מיליון דפי עד הנשמרים בספרייה המשמשת כמעטפת החיצונית העגולה של חרוט המרחף בחלל.
בהיקפו העליון של החרוט, צוהר לשמים ולאור הטבעי, דפנותיו מחדירות אור ומהוות רקע לצילומי דפי העד. תחתיו, חצובה בסלע הירושלמי בריכת השתקפות המסמלת את זכר הנספים אשר שמם לא נודע.
אורקיע דו – שיפועי (Skylight) משתרע בקודקוד מנסרת הבטון, כמעט לכל אורכה. לכל הפתחים במעטפת המבנה, ולכל רכיבי הזכוכית שבתוך המבנה, מכנה משותף. כולם עשויים מכלולי זכוכית בלבד, והם משיקים ישירות בקירות הבטון החשוף של המנסרה. הרכיבים הסטטיים, נטמעים בהם, וכמעט שלא מזדקרים לעיני המבקר.
