אלומיניום מרוכב (Composite panel) עשוי שני רדידי אלומיניום. עובי כל רדיד כ- 0.50 מ"מ. מילוי של פוליאתילן קשיח בעובי כשל כשלושה מ"מ, מיושם בתווך שבין שני הרדידים. אבי האריח המרוכב הוא הכימאי הגרמני פרפ' ד"ר אוטו באייר, אשר גילה בסוף שנות הארבעים של המאה ה- 20 את עקרון יצירת הפוליאתילן. השימוש המעשי הראשוני שנעשה בחומר היה במהלך מלחמת העולם השנייה, בעיקר בענף התעופה. בהמשך המתמקד הפיתוח בעיקר בענף הקירור. הפוליאתילן הקשיח, בעל המשקל הסגולי הנמוך, שידרג את הבידוד התרמי של הפח. בה בעת רדידי האלומיניום הדקים, הפרושים בגחונו ובגבו של הפוליאתילן, מסוככים עליו מפני מפגעי מזג האוויר. מכאן ועד לשימוש באריח המרוכב למעטפת המבנים הדרך הייתה קצרה. התצריף של רכיבי החומר המורכב יחדיו, יוצר חומר חדש.
הביצועים המשותפים של החומר המורכב, משודרגים מן הביצועים של כל אחד מרכיביו בנפרד. האריח המרוכב מנצל את היתרונות של כל אחד מרכיביו:
- קשיחות גבוהה מחד ומשקל סגולי נמוך מאידך.
- התצריף של רדידי האלומיניום והפוליאתילן בתווך , מצליח לעמעם את מטרד טיפוף הגשם של האריח (Drum effect).
- כיום ניתן לייצר אריח מרוכב ברוחב של כשני מ' ובאורך של כשמונה מ'. ממדים אלה, גדולים באופן ניכר מן הממדים של הפח המונוליטי, המוגבל כאמור למידות של כ- 2.40X3.50 מ' בלבד.
- לשם קיפול הפח אין צורך במכונות כיפוף כבדות ויקרות, די בחירוץ מגרעת בגב פח. המגרעת היא בעלת ממדים משמעותיים, ולא ניתן להקל בה ראש. המגרעת חודרת מלוא עובי מילוי הפוליאתלין מחד, ומלוא עובי אחד משני רדידי האלומיניום מאידך. למעשה, מקצוע הפח לאורך קו הקיפול, הוא בעובי של כחצי מ"מ, כעובי רדיד האלומיניום החיצון. מסיבה זו, האריח המרוכב מחייב יישום של תשתית מבנית בגבו, וכנדרש להקשחתו הסטטית. אולם מנגד, בזכות שיטת עיבוד זו, מקצועות הפח מתקפלים בזווית ישרה של 90°.
- ברוב המבנים, ומטעמי בטיחות, נדרש להשתמש במילוי מיוחד, אשר בשעת שריפה, איננו מתלקח, איננו מטפטף, ואף איננו פולט עשן רעיל. מילוי מיוחד זה מאופיין במשקל הסגולי של כ- 7.30 ק"ג למ"ר לעומת כ- 5.20 ק"ג למ"ר האופייני לאריח מרוכב רגיל.
