מלבני האלומיניום והזכוכית שכיחים מאוד במבנים של השנים האחרונות. הממדים של מלבני האלומיניום והזכוכית גדלים בהתמדה: הם מתרחבים ואף גבוהים. המלבנים שונים באופיים ובייעודם זה מזה – החלונות, והדלתות מיועדים לאיוורור ומעבר, למעקים ייעוד בטיחותי, למסתורים, ולגגונים ייעוד פונקציונאלי, ולקירות המסך ייעוד חזותי. לכל רכיבים אלה מכנה משותף; כולם נושאים אך ורק את משקלם העצמי, וחשופים להטרחות חיצוניות. רכיבים אלה דקים וקלי משקל, ולכן הם מושפעים מאוד מהטרחות אלה.
משבי הרוח מהווים את ההטרחה החיצונית המשמעותית ביותר. הטרחת הרוח נגזרת ממיקום המבנה, גובהו, ומיכולת התכסית לבלום את משב הרוח. מבנים גבוהים ו / או ארוכים, ניתן "לפרוס" לכמה מקטעים, ולחשב לכל אחד מהם את הטרחת הרוח בו. בדרך זו ניתן לכאורה, להתאים חישובית לכל מקטע ומקטע את המלבן המותאם לו. אולם הדבר איננו בהכרח מסתייע. האלומיניום שונה מקירות, מקורות ומעמודי בטון. את רכיבי הבטון ניתן להתאים להטרחות בקלות, מבלי שההתאמה ניכרת לעיני הצופה. די בשינוי מערך ברזל הזיון, כדי להתאים את הבטון להטרחות הפועלות עליו. התכנון ההנדסי הכלכלי אשר נכון לבטון, איננו נכון בהכרח למלבני אלומיניום וזכוכית. האדריכל מטעמים עיצוביים מעוניין להשתמש בשמשה אחידה לכל גובה המבנה.
שינוי עובי השמשה מזדקר במעטפת המבנה, ופוגם בחזות. מטעמים שיווקיים יעדיף היזם להשתמש במכלול יחיד לפריט דומה. ייעוד שני מכלולים שונים לפתח דומה, עלול לעורר תחושות קיפוח, ומירמור בקרב הדיירים. גם הקבלן, ומטעמי פחת, יעדיף להשתמש במכלול יחיד, לכל המבנה. בנוסף, הטרחת הרוח היא אמנם הגורם המשמעותי ביותר בחישוב הסטטי של מלבני האלומיניום וזכוכית. אף על פי כן, אין היא הגורם היחיד. לעיתים ייעוד המלבן מכתיב דרישות נוספות הגוברות על החישוב הסטטי. לדוגמה, דרישות אקוסטיות, שמשה המשמשת כמחסום מלוא הגובה, דרישות ביטחון ועוד.
