בתחילת הדרך קירות המסך נבנו בשיטת ה"מקלות" (Stick System) של זקופות וקורות ערב. מאוחר יותר שיטה זו שוכללה; הזקופות וקורות הערב חוברו יחדיו במפעל ושונעו לאתר הפרויקט כ"סולמות", אשר הוצבו זה לצד זה. ככל שקירות המסך נעשו שכיחים, התעורר הכרח לקצר משמעותית את זמן הרכבתם במעטפת המבנה, ולצמצם את תשומות ההרכבה, ומן הטעמים הבאים:
- במדינות קרות מאוד, עבודות ביצוע הפנים יעצרו אם מעטפת המבנה תהיה פרוצה, ולא סגורה.
- מגדלים המוקמים במתחמים עירוניים צפופים, נטולים על פי רוב, שטחי התארגנות להצבת חומרי גלם.
- מחסור בכוח אדם, שאותו מנצלים מרכיבים מיומנים כדי לייקר את שכרם.
- מדינות שבהן ניתן לאכלס מבנים בשלבים, קודם השלמת עבודות הבנייה בכל המבנה כולו.
סיבות אלו הובילו לתיעוש הייצור של קירות המסך, וזיגוגם במלואם כבר במפעל, תחת בקרה מלאה.
קיר המסך המתועש (Unitized Curtain Wall) נבנה "משבצות" "משבצות". מקובל כי כל "משבצת" תתנשא לגובה של קומה אחת, ורוחבה יהיה כרוחב שדה אחד בקיר המסך. "משבצות" קיר המסך המתועש משונעות לאתר הפרויקט, מונפות ומוצבות במקומן, במעטפת המבנה במהירות וביעילות. ה"משבצות" מוצבות בשיטתיות, זו לצד זו בכל היקף המבנה, בטבעות אופקיות, זו מעל זו, החל מבסיס קיר המסך, וכלה בקודקודו. מיד עם הרכבת כל ה"משבצות" בהיקף הקומה, מעטפת הקומה "נסגרת" וניתן למסור אותה. זהו יתרון משמעותי, ביחס לשיטת ה"מקלות" (Stick System), שבה העבודה היא אנכית. כדי לסגור קומה בשיטת ה"מקלות" נדרשים דילוגים רבים של פיגומי העבודה במעטפת המבנה.
ייצור של קיר מסך מתועש (Unitized Curtain Wall), דורש מיומנות והיערכות לוגיסטית. עם השנים מפעלים אשר התרכזו והתמקדו בשיטת ייצור זו, הצטיידו במיכון לשינוע, להנפת ולהצבת "המשבצת" במעטפת המבנה. פרטי המבנה של קיר המסך המתועש (Unitized Curtain Wall), כ"משבצות" "משבצות", המוצבות בשיטתיות זו לצד זו, מותאם להתמודד ולספוג תזוזות אופקיות ואנכיות במבנה. שיטת ה"מקלות" (Stick System), נדרשת לפרופילים ייחודיים של זקופות מפוצלות (Split Mullion) כדי לספוג תזוזות אופקיות. בשביל תזוזות אנכיות, נדרש לקבוע לאורך הזקופה, בין שני פרופילים סמוכים תפר נייד (Sliding Joint) בעל אורך מתאים.
קודם שמיעדים למעטפת מבנה קיר מסך מתועש (Unitized Curtain Wall), יש לוודא כי: (1) קצה רצפות הקומות אינו חסום לעיני הצופה בתוך הקומה באמצעות קירות ו / או עמודי בטון. על מעטפת המבנה להיות חשופה ונגישה בכל היקפה מתוך קומות המבנה בצד פנים, שכן הרכבת "המשבצות" זו לצד זו, נעשית מתוך הבניין, ולא באמצעות פיגומים חיצוניים (2) ניתן להחדיר עוגנים לתליית "המשבצות" בקצה רצפות הקומות.
בתחילת הדרך פרטי המבנה של הקיר המתועש התבססו על פרופילים בעיצוב "זכר-נקבה"
(Male Female Construction). בפרטים אלה פרופיל הפאה האנכית הימנים של ה"משבצת" הוחדר בפרופיל הפאה האנכית השמאלית של ה"המשבצת" השכנה, ופרופיל הפאה האופקית התחתונה של ה"משבצת" העליונה, הוחדר בפרופיל הפאה האופקית העליונה של ה"משבצת" שמתחתיה. שיטת ביצוע זו רווחת בעיקר באמריקה, בארצות הברית ובקנדה.
משבצות שעיצובן "זכר-נקבה (Male Female Construction), דורשות ייצור מורכב ומסורבל: פרופיל הפאה הימנית של המשבצת שונה מפרופיל הפאה השמאלית שלה. מסיבות דומות גם פרופיל הפאה העליונה של המשבצת, שונה מפרופיל הפאה התחתונה שלה. בשל כך, הייצור של כל מסגרת מחייב מספר רב של פרופילים לא אחידים, וההסתברות לטעות בייצור גבוהה. בנוסף, נדרש להחדיר את ה"משבצת" זו בתוך זו, מבלי לפגוע, קל וחומר לעוות תוך כדי כך את אחת מן המשבצות. עם השנים, פותחה באירופה שיטה שונה. בשיטה האירופית, המשבצת בנויה כמסגרת היקפית, בעלת חתך גיאומטרי אחיד וקבוע בכל הצלעות שלה. הייתה המשבצת בעלת ארבע צלעות, קו ההשקה בפינות שלה יהיה בזווית של 45°.
שיטה זו מאפשרת להקשיח את פינות ה"משבצת" באמצעות אביזר חיבור פנימי סמוי. שיטת "משבצת החתך האחיד" האירופית, מבוססת על הצבת ה"משבצות" זו לצד זו, ולא זו בתוך זו. האיטום שבין שתי "משבצות" סמוכות מתבסס על החדרת אטמים מותאמים לאורך קו ההשקה שבין ה"משבצות", ולא על החדרת המשבצות זו בתוך זו. כיום, שיטה זו היא הרווחת ביותר. שיטת "משבצת החתך האחיד" כרוכה בעלויות ייצור גבוהות, ביחד לשיטת ה"זכר-נקבה". אף על פי כן וכאמור לעיל, ההרכבה קלה ביותר, האיטום איכותי ומשודרג יותר, ולכן מותאם לעמוד בלחצים גבוהים ומשתנים. בנוסף, קל יותר לחבר ולשלב ב"משבצת החתך האחיד", פרופילי קיר מסך של מכלול המקלות (Stick System).